<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ח</h1>
<h2>דף ח:</h2>
מי שראה אשתו שזינתה או שאמר לו אחד מקרוביו או מקרובותיה שהוא מאמינם וסומך דעתו עליהם שזינתה אשתו בין שיהיה האומר איש ובין שהיתה אשה הואיל וסמכה דעתו זה שהוא אמת הרי זה חייב להוציא ואסור הוא לבא עליה ויתן כתובתה, ואם הודתה שהיא זנתה תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם ראה אותה בעצמו ואח"כ תגבה כתובתה אבל בדבר אחר אינו יכול להשביעה אלא על ידי גילגול (רמב"ם אישות פכ"ד הי"ז ע"ש). בשם רבינו יעקב אמרו ששנים שהעידו על אשת איש שזינתה שצריכים דרישה וחקירה לאוסרה על בעלה (סנהדרין ח' ב' סוף תד"ה והביא). גרסינן בירושלמי דסוף נדרים (דף ל"ט ב') עלה דההיא דהאומרת לבעלה טמאה אני, כלומר שזניתי תחתך, תביא ראייה לדבריה שמא נתנה עיניה באחר, א"ר אילא מסתברא אם היה חבר יוציא בין כך ובין כך הואיל ואמרה לו שזינתה אבדה כתובתה עיקר ותוספת, ואם היה מאמינה וסומך בדעתו עליה חייב להוציא (ע"פ רמב"ם שם הי"ח ע"ש).
